מגזין אחר

התוכן במגזין מוגש ע"י קיוון אחר. כפי שתקראו הוא לא משדל ולא מבטיח כוח שיווקי על-טבעי. אם יופיע קישור מסחרי - זה יהיה פשוט וגלוי (לא דוחפים כאן).

נושאים (בעול):

אין שירותים כאלה 
במקום אחר:

shape1_edited_edited_edited.png

ליווי מנהלים, טאלנטים, אנשי שיווק ועסקים

ייעוץ למנהלים, מנכ"לים וסמנכ"לים - קיוון אחר
פיצוח עסקי ויזמי - קיוון אחר

פיצוח מיזמים, יוזמות עסקיות או קמפיינים

הרצאות וסדנאות
שמעיפות לכולם את הראש

הרצאות וסדנאות חווייתיות בשיווק ואסטרטגיה ומכירות - קיוון אחר

בידול ותקשורת בעידן דיגיטלי, שפת לקוח ומשברים

בידול, מיצוב ואסטרטגיה מעולם אחר
  • ירון אחר

איך נהיה מנהלים/מנהלי שיווק או טאלנטים מקצועיים, כשננווט מסלול קריירה כמו קמפיין.


אם הרגשתם שאתם מבזבזים את החיים בעבודה בלי לעשות משהו משמעותי שיזיז את המחט, אולי זה לא מקרי. הדור הבא (הוא כבר כאן?) של אנשי שיווק, טאלנטים או מנהלים - מקדם את הקריירה כמו שמנהלים קמפיין שיווקי, עם תחנות, יעדים והחזר על ההשקעה. הבשורות הטובות? אולי זה אף פעם לא היה כל-כך בידיים שלכם לשלוט במה שיקרה. הפחות טובות? זה לא מתאים לכל אחת או אחד, וגם לא למי שרק עושה קולות. צאו מהכסא.


3 שאלות שיעצבו את מי שתהיו מקצועית ואישית:

  1. איך קריירה תבנה לנו דמות ציבורית או מותג?

  2. אילו שאלות חובה לשאול לפני בחירת תפקיד משמעותי?

  3. איך לבלוט, לייצר הד לעשייה שלנו ולהקפיץ את הערך?


להיות טאלנט, או מנהל
אני לא "מנהל גדול"...

1. קריירה כדרך חיים, כתווית שיוצקת משמעות למה שאנחנו מסוגלים להיות

נתחיל בכמה עובדות.

עובדה ראשונה: אנחנו מכירים לא מעט סיפורים על כשלונות מפוארים שהפכו לאימפריות של איש אחד או אישה אחת.

עובדה שניה: גם אם כמעט כל מי שהצליח נחל גם כשלונות, זה לא אומר שמי שנוחל כשלונות - בהכרח יצליח, ככה שאל תנסו לחלום מעכשיו כי לא תמצאו כאן סיפורי אגדות. רק תכל'ס.

עובדה שלישית: "מקצוע" הוא מילה קצת בעייתית בעידן הנוכחי. אנחנו כבר לא יכולים (או רוצים) להיות מתויגים תחת קטגוריה אחת, כמו שההורים שלנו תויגו כרואה-חשבון, סוכן מכירות או חייט. מרגע שהמהפיכה הדיגיטלית הגיעה וכולנו הפכנו לכפריים גלובליים עם אינסוף שכנים לפנות אליהם בבקשות, ואינסוף פלטפורמות לללמוד מהן ולבטא את עצמנו דרכן - לאט לאט נראה שאנשים לא מוכנים להמשיך למלא את היום שלהם במשהו שאולי לא מייצג את מה שהם רוצים להיות. תקופת הפוסט קורונה, אומרים, לא ייצרה מציאות חדשה. היא רק האיצה מגמה שהיתה מגיעה בכל מקרה.


מה התוצאה? ראשית, "אל תקראו לי מנהל מכירות אסטרטגיות. אני הרבה יותר מזה". אנחנו מעזים לדרוש יותר, לסרב יותר (למעסיקים) ולתבוע יותר משמעות ומשקל למה שנמלא בארגון הבא שנשתבץ בו.

שנית, זו גם סוגיה אובייקטיבית, לא רק המאוויים שלנו שסופסוף קיבלו דרור להישמע: חפשו לדוגמה "מנהל.ת דיגיטל", לא משנה מאיזו תעשיה ובאיזה אזור - ותראו לי מנהל.ת דיגיטל אחר שדומה לו.ה בהרכב התכונות, הכישורים, הידע או הניסיון.

אל תתאמצו. אין. עולם השיווק והעולם העסקי של היום ילדו הרבה מאד דרישות ידע ומיומנות מהרבה מאד תפקידים, כפועל יוצא מסביבה שמשתנה ומתפתחת בקצב מסחרר - אבל לא היתה הכנה מספיקה למצב החדש. לא הכשירו את העובדים לריבוי הדרישות, ולא הכינו את הגופים העסקיים להחזיר את הציפיות שלהם לפרופורציות - או להבין שמה שהם מצפים לקבל (במשפט: גיבור-על שיודע הכל, שלמד חומר של גלגול חיים במהלך תואר ועוד הספיק להתנסות בזה ולהפוך לרב-אמן), פשוט לא קיים.

קיוון אחר למסלול קריירה
אל תשימו עלי תגית של Customer Success

מישהו צריך לסווג מחדש את עולם התעסוקה, בצורה הרבה יותר יעילה מאשר רק לספק לנו טייטלים חדשים כמו "מנהל אושר ארגוני", "CIO" או "CDO" (לכל אחד משני האחרונים יש לפחות 2 תפקידים העונים על ראשי התיבות. ככה זה כשהולכים לאיבוד).

עובדתית, אנחנו יודעים יותר ומוכשרים ביותר תחומים. זה שלמדנו תואר בתחום מסוים, או שהתגלגלנו לתפקיד מסוים בארגון אחד וממנו לאותו תפקיד בארגון אחר - לא הופך אותנו לרלוונטיים לעיסוק הזה. מה כן? עוד רגע אסביר. אני רק רוצה להתעכב על סוגיה חשובה: אם אנחנו מבלים חלק ניכר מהיום שלנו בעיסוק שבחרנו, או שנקלענו אליו - ישנה סבירות לא קטנה שככה אנחנו מנסים להגדיר את עצמנו, להכניס משמעות למעללים שלנו על הגלובוס, או לתרומה שלנו לעולם. אבל מה אם זה לא מה שהיינו רוצים להיות מוגדרים לפיו?

תמיד אמרתי שחלק גדול מאנשי השיווק (לדוגמה) הם אמנים "מתוסכלים" (אני נכלל), כלומר כאלו שויתרו על חלומות אמנותיים כי לא היה בזה מספיק כסף נזיל כמו במשרה יצירתית שמשרתת לקוחות עסקיים עם מספיק כסף. אלו יכולים להבליח להופעה במועדון נשכח פעמיים בשבוע, להוריד שאט אלכוהול, חיוך עם אושר גדול ולהזכיר לעולם, לבסיסט ולגרופי (או הסטוקרית?) העייפה שצריכה לקום בעצמה לפרזנטציה על הבוקר - שהם עדיין קיימים, קצת בועטים.

אבל זה "תחביב", זה לא עיסוק מרכזי, ועם תחביב לא הולכים לויקטורי, ולכן את הטייטל, או התיוג העיקרי שלנו נקבל מה-Day Job. ואז, האם היינו רוצים להיות מתויגים ככה עד הפנסיה? כנראה שלא. כאן מתחיל החלק הראשון של הפער בתיאום הציפיות. אבל לא רק בתיאום הציפיות, שגורם לחוסר שביעות רצון (הדדית) בין המועסק שלא נמס בהנאה מהעיסוק ובין המעסיק שמחפש בולדוזרים רעבים בלי הפסקה; גם הפער בין מה שהעובד מוכן להתפשר לגביו מבחינת תנאים, תחום, מהות והיקף תפקיד. בעידן שאחרי הקורונה מצאו עצמם מעסיקים בעיצומו של "ראיון נגדי" מצד המועמד.ת לעבודה, שמצידו יכול לג'נגל בין מספר אפשרויות.

אבל זה עדיין לא העניין: היום, יותר מתמיד - אין סיבה מספיקה לכך שנתפשר על תפקיד שעונה לנו על ציפיות השכר, או מספק לנו רק את הטייטל שרצינו. עם ריבוי הכישורים שרובנו אספנו בדרך - מותר לנו לתכנן מסלול קריירה שיביא אותנו למקומות שגם כיף בהם (מבחינת קשרי עבודה), גם מאתגר ומספק, גם ממשמע וגם מתגמל. אולי לא מהתפקיד הראשון, אבל בכל תפקיד צריך לנסות להוציא מקסימום מהדרישות הללו.

אין שום סיבה שההנאה שלנו תתחיל רק לאחר שעות העבודה, ועד אז - "נסחוב".


2. איך בונים מסלול קריירה שיקצר זמנים ויביא אותנו להישגים ולתפקידים שנרצה באמת?

​ תיאודור רוזוולט אמר פעם, שאם היינו יכולים לבעוט בישבן של מי שאחראי על רוב הצרות שלנו - לא היינו יכולים לשבת במשך חודש שלם.

לבחור על איזה תפקיד "ללכת" מבין אלו שפתוחים בפנינו, תמיד היה קל יותר ממה שנראה, לא רק עכשיו. הבעיה היא, כמו תמיד - אנחנו. כלומר האגו, החסמים, החרדות, הלבטים, ההחלטות על בסיס "מה יגידו", ועוד. אז פעם אחת ולתמיד, אני רוצה לרכז עבורכם רשימת שאלות חובה לפני כל תפקיד שתבחרו, בכיר או ראשיתי:

  1. האם ואיך זה משרת אותי בלהתקדם לתפקיד הבא מבחינת הטייטל (ניתן לשחק עם זה. אסביר בהמשך) ותיאור התפקיד, כדרישת סף לתפקיד הבא? האם התקופה שבה אמלא את התפקיד מספיקה כדי שאקבל את התפקיד הבא שאני רוצה?

  2. כמה ביקוש יש למי שכבר צבר.ה ניסיון בתפקיד כזה? כלומר: כמה משרות זה פותח בפניי? לדוגמה: אם אני מנהל פיתוח-עסקי בחברת ביטוח, האם זה פותח לי תפקידים נוספים בחברות פיננסיות, ותפקידי פיתוח-עסקי בכלל?

  3. האם התפקיד הזה, בחברה הזו, באופן ספציפי - יציבו לי הזדמנות לסמן הישגים משמעותיים שאוכל למנף בעתיד, מבחינת היקף תקציב, משאבים או במה אחרת להתנסות בה?

  4. איזה ניסיון, לאו דווקא רלוונטי לתחום המקצועי - אוכל לצבור בתפקיד הזה, שיעזור לי בתפקידים אחרים? לדוגמה, ניסיון ניהולי הכולל ניהול מנהלי דרג ביניים ומעל 30 עובדים.

  5. איזה אלטרנטיבות יש לי כרגע, ובמידה ואין מספיק - איפה זה בכל זאת משרת אותי לקחת את התפקיד עד שאמצא משהו שאני רוצה יותר? לדוגמה: לחזק ביטחון עצמי שקצת התערער, לשפר מצב פיננסי.

  6. איזה קשרים אוכל לבנות במקום הזה (עם מנהלים, עם בעלי מניות, עם ספקים או לקוחות גדולים שאוכל לעבוד איתם בעתיד)?

  7. כמה הנאה אשאב מהתפקיד הזה: בהיבטים של אתגר ועניין תעסוקתי, ולא פחות - בהיבטים של חומר אנושי לעבוד מולו?

  8. האם אני מסוגל.ת למלא את התפקיד הזה ולצלוח את התקופה הנדרשת (ראו סעיף נפרד לגבי השאלה הזו)?

  9. בהנחה שחלק גדול מהשיקולים לעיל קיבל מענה רצוי - האם התנאים רחוקים ממה שאני מצפה, או אוכל לקבל במקומות אחרים? כי תג המחיר שלנו אמור להצטמצם רק אם אנחנו מפיקים רווח מספיק כנגד, כמו לדוגמה מהנסיון שנוכל לצבור בתחנה הזו, שבסופו של יום עשוי להיות שווה הרבה יותר מבחינת האפשרויות שיפתח בפנינו.

אחרי שהשבנו לעצמנו על השאלות הללו, אנחנו בוחרים את התפקיד הרלוונטי ביותר עבורנו כרגע, כשהעינים נשואות לתפקיד שיבוא אחריו, בהבנה שצריך לנצל עד תום את התחנה הזו לטובת האפשרות שנתקבל לתפקיד הבא, או לאפשרות שנהיה מוכנים יותר לתפקיד הבא, עם סיכוי טוב יותר לצלוח גם אותו.


במהלך כל תפקיד שהחלטנו לקחת - אנחנו צריכים לסמן לעצמנו מטרות שנשלים במהלך הקדנציה, ובהן: הישגי ביניים מהירים שיקנו לנו נקודות (quick wins); קשרים בריאים שנפתח עם פיגורות רלוונטיות (כאמור: קולגות, מנהלים, בעלי מניות, לקוחות, ספקים) וישרתו אותנו בעתיד; ניסיון והתמקצעות; ובעיקר - התרומה למיצוב האישי שלנו, שייגזר מהסגנון, מהיכולות, מאופן ההתבטאות ומיכולת הביצוע והעמידה בזמנים ("דילוור"), מיחסי העבודה, ומההצלחות.


אנחנו צריכים לתחום טווח זמנים מספיק שעלינו להעביר בתפקיד הזה, במהלכו נסמן מטרות שהושגו - וקצת לפני שהוא מסתיים - להתחיל לעבוד על התחנה הבאה.

במהלך העבודה בכל תחנה - אנחנו צריכים, ככל שניתן, לייצר. כן, לייצר. בהנחה שאנחנו לא עושים מסלול שעיקרו להיות יעיל בלדלוור בדיוק כמו שקודמינו בתפקיד עשו (מה שיהפוך אותנו לעוד חוליה בשרשרת אינסופית) - אנחנו צריכים לחשוב על איך להביא דברים משלנו, שגם נוכל להשאיר אחרינו ולהיות חתומים עליהם. אם אני רוצה לרוץ למעלה, ולא רק מכוח האינרציה - כדאי שארוויח את זה.

מאחר ולא כולנו יודעים איך לגשת לייצור, אבל נדע לקחת רעיון גולמי ולבנות ממנו משהו - צריך לזהות את האנשים שיוכלו להיות מקור רעיונות והשראה עבורכם, כאלו שישלימו את היכולות והחוזקות שלכם. זה, אגב - חלק ממסלול הליווי לטאלנטים, מנהלים ואנשי מקצוע שתוכלו למצוא כאן.

ולבסוף, כמובן - צריך להגיע ליעדים שהוצבו לכם בתפקיד הזה.

זה, על רגל אחת - מסלול אפשרי שתעשו בלי לבזבז שנים יקרות על תפקידים שלא רלוונטיים למה שאתם רוצים להשיג. אם תרצו לבחון את המסלול האפשרי עבורכם - תתחילו מהשאלון הזה.




3. איך יודעים באילו תפקידים (שגם ארצה) אוכל לבלוט, לייצר יתרון ולהתקדם?


כשאנחנו מדברים על הסיכויים שלנו להצליח בתפקיד או ביוזמה אחרת, עסקית או כללית - צריך לקחת בחשבון שני פרמטרים עיקריים: במה אנחנו חזקים, ומה אנחנו נהנים לעשות. שני אלו לא תמיד באים יחד: יש דברים שאני עושה בהנאה, אבל כנראה שאף פעם לא אדע לעשות אותם ממש טוב או בצורה מקצועית, ויש דברים שהביצוע שלהם "בא לי בקלות", אבל הם לא מעיפים אותי. אם מצאנו משהו שעונה על שני התנאים - נותר לנו רק לשאול את עצמנו אם יש לזה ביקוש ונוכל לייצר מזה מספיק כסף, כפי שהדיאגרמה של באד קאדל מראה. אבל דווקא כשמדובר במסלול קריירה מתוכנן, ובכלל בעידן הנוכחי - הכסף לא תמיד חייב להיות תנאי הכרחי.


לדעת מה החוזקות שלנו - קיוון אחר
יש דברים שברור לנו שאנחנו שולטים בהם

והנה, מישהו עשה עבורכם את העבודה: מחקר בעלות של מיליוני דולרים של גאלופ העולמית שנערך במשך 25 שנה(!), וכלל מיליוני ראיונות - הצביע על כמה דברים פשוטים: א' - אין טעם להיאבק במה שאתה חלש בו ולהפוך אותו לחוזקה. ב' - אם כן, ראוי שתתמקד בחוזקות שלך, תחזק ותמנף אותן. ג' - חשוב לזהות לגבי עצמך מהי באמת חוזקה ומה אינו, כדי שלא "תשלה את עצמך" במשהו שסביר להניח שתתקשה להצליח בו. ד' - ארגונים מוציאים תקציבי ענק כדי לחזק, לשווא, את החולשות של העובדים שלהם, ולמעשה (כפי שמנכ"ל גאלופ אמר רק לאחרונה) הרבה מאד מיליארדים הולכים לפח עקב החלטות ניהוליות שגויות.

החוכמה היא, עולה מהמחקר - לזהות מהן החוזקות שלך, ואז לראות בהן את מרחב הצמיחה הגדול ביותר שלך.

איך מזהים את החוזקות? זה קשור לדיאגרמה שהזכרנו כאן למעלה: מה אני נהנה לעשות, ומה אני מצליח לעשות היטב באופן קבוע (כלומר, במה אני חזק).

אני רוצה להעיר משהו לגבי החולשות, גם כי אני נגד קביעות בלתי מעורערות: אני לא חושב שאנחנו לא צריכים לחזק חולשות (לדוגמה - חלקנו יותר הומניים מאשר אנליטיים. זה לא אומר שאנחנו צריכים לחשוש מאנליזה ומספרים כמו ממגיפה), כדאי שנשפר אותן במידה מסוימת לטובת התפקוד - אבל אני מסכים שאם יש בנו חוזקות שבהן אנחנו יכולים לבלוט, להשיג יתרון, לנצח - הגיוני שנתמקד בהן, נשקיע בהן את עיקר המאמץ.


כחלק מתהליך שעשינו בסדנת "האדם כמיזם" או בפגישות בהן בנינו מסלול קריירה, מסלול ניהולי או מסלול אישי - מיפינו גם את התחומים בהם יכול/ה הפרסונה לחפש הצלחה, בין אם כתחום בו מתחילים את הדרך, ובין אם כשינוי כיוון. עברנו כמעט על כל תחום עיסוק אפשרי וניסינו לעשות הצלבות בין תחומים, תעשיות, תכונות וחוזקות - ולזהות לאיזה כיוון כדאי ללכת כך שהמיוצג/ת גם יהנה מהמסלול שנבחר יחד, וגם יקבל סיכוי לא רע להשאיר חותם ולרוץ הלאה.

מכאן, מה שנשאר זה ללוות אותה/ו ולוודא שיהיו מינימום טעויות ומינימום זמן מבוזבז בין תחנה לתחנה, וקדימה אמריקה. אבל אל תנסו את זה בבית לבד. כשנופלים ברגע הלא נכון - לפעמים לא מגיעים לפלייאוף.

מה קורה במסלול הזה בפועל, אחרי שמצאנו מקום והתחלנו לרוץ בו? על זה אני מדבר במאמר אחר.


אם קראתם עד כאן, אתם כנראה בעניין של להזיז דברים, וכנראה הבנתם שהכל עניין של זמן: כמה זמן נחכה לתפקיד או הפרויקט הבא, כמה זמן נחכה עד שנגדיר את החוזקות שלנו או את האוריינטציה שלנו, או כמה זמן ייקח לנו עד שנשתבץ בתפקיד שאנחנו באמת רוצים, אחרי שעברנו תחנה או שתיים בדרך.

כדי להבין מה תוקע אותנו או מתי הזמן לעשות צעד - גשו עכשיו למאבחן השרירי והמטופח שלנו (סתם, זה בכלל לא בחור), ענו על כמה שאלות ותחזרו לספה עם חומר למחשבה עד גמר הריאליטי.

כדי לבחון אפשרות לשיחת "ניעור" שבעקבותיה אולי תעשו צעד אמיתי בקיוון אחר - תשאירו פרטים כאן.

וכדאי שתציצו (מהר לפני שייגמר) בתכנית הליווי הייחודית לתכנון מסלול, מיצוב אישי וליווי מקצועי של ממש - תראו משהו אחר כאן, ותעשו החלטה שהתמהמהתם לגביה מספיק זמן :)